1. רילוקיישן לאנגליה- שעות העבודה
"הם עובדים כמה שצריך, לא יותר."
"ב-17:30 הם מפילים את העט."
"לאחר שעות העבודה המשרד מתרוקן כמעט לגמרי."
"האנגלים מנסים לסיים את העבודה עד סוף היום. אם הם לא מספיקים הם עשויים להישאר עוד קצת אך לא כדבר שבשגרה."
שבוע העבודה הבריטי מסתכם בדרך כלל בחמישה ימי עבודה, מיום שני עד יום שישי בין השעות 8:00-17:00 או 9:00-18:00. משרדי ממשלה נסגרים בין השעות 13:00-14:00 אך הם פתוחים עד השעה 17:30.
במהלך יום העבודה הם יוצאים לשתי הפסקות, בדרך כלל, הפסקת קפה בבוקר והפסקת תה אחר הצהריים.
למרות מה שנאמר לעיל, בריטניה היא המדינה היחידה באיחוד האירופי הפטורה מהגבלת אורך שבוע העבודה – עובדיה יכולים לעבוד יותר מ-48 שעות בשבוע אם הם רוצים בכך. ואכן בשנת 2000 דיווחו 14% מהגברים במדינה כי הם עובדים יותר מ-60 שעות עבודה שבועיות.
2. רילוקיישן לאנגליה- דיוק בזמנים
"חשוב להגיע בזמן."
"הזמנים מדויקים, ולכן אם הם לא מצליחים לעמוד בלוח הזמנים, הם יוותרו על המכרז. ישראלים יבקשו הארכה בהגשת המכרז אבל אצלם אין דבר כזה."
"הם דייקנים אבל הזמן אצלם קצת יותר גמיש מאשר במדינות כמו גרמניה. אם ישיבה מתחילה ב-16:00 ומישהו נכנס ב-16:05 זה בסדר, ובדרך כלל ממתינים עוד לאנשי המפתח."
"החנויות נסגרות ב-20:00. אם תיכנס ב-19:55 יגידו לך שסגור ושתבוא מחר."
דייקנות חשובה ביותר ויש להגיע לפגישות בזמן. התנועה בלונדון יכולה להיות עמוסה ולכן רצוי לצאת מספיק זמן לפני מועד הפגישה. את הפגישות יש לקבוע מראש ולאשר אותן שוב עם ההגעה לאנגליה.
3. רילוקיישן לאנגליה- איזון בין זמן עבודה לזמן משפחה
"ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, פעל רבות לקידום האיזון עבודה-משפחה באמצעות חקיקה ויוזמות שונות. הגישה הבריטית מבוססת על הרעיון כי שוק העבודה הוא תחרותי, ולכן חברות צריכות לפתות עובדים באמצעות תנאים טובים. הממשל נתפש כבעל יכולת לעודד ולתת תמריצים לחברות כדי שאלה ישנו את תרבות שעות העבודה הארוכות ויגדילו את הגמישות בעבודה. בשנת 2003 הוחל חוק המאפשר להורים שהם עובדים קבועים, לבקש שעות עבודה גמישות." (דה מרקר, 18.4.11)
"יש להם דברים נוספים מעבר לעבודה: תרבות פנאי מפותחת, הם חברים במועדונים שונים, הולכים לאירועי ספורט וכדומה."
"יש חיים אחרי העבודה. אם מישהו נמצא בחופשה הרי שאין עם מי לדבר. חופשה היא חופשה."
4. רילוקיישן לאנגליה- אוריינטציה לטווח קצר
"האנגלים פחות מתייחסים לעתיד ארוך-טווח . הם מרבים להדגיש אירועים שכבר קרו בעבר כגון: "ב-1996 היינו אלופי העולם בכדורסל… "מערכת התחבורה שלנו הייתה הראשונה בעולם" וכדומה, ומדגישים פחות אירועים לעתיד.
נראה שבעבור מיליונים רבים של בני אדם בעלי הכנסה ממוצעת או נמוכה מהממוצעת, הדאגה העיקרית היא אלו חשבונות לשלם בסוף השבוע, לפיכך, התמודדות עם ההווה מספקת די בעיות גם מבלי לחשוב על העתיד בטווח הארוך. דוגמה אחרת היא בניהול. מנהל אנגלי משקיע במשרתו לטווח קצר בשל הרצון להתקדם בסולם הניהולי ובכדי להשיג רווחים מיידיים לארגון. מנהל אנגלי דבק במשרתו בממוצע ארבע שנים. לכן גם הארגונים האנגלים אינם משקיעים בעובדים באמצעי הדרכה ולימוד.
