ליוצאים לרילוקיישן ליפן מטעם העבודה, מעניין לדעת כי אחת לשנה, בסתיו, לקראת סיומה של שנת הלימודים האקדמית, מזמנות החברות את בוגרי האוניברסיטאות למבחני קבלה בעל-פה ובכתב. מי שעוברים את המבחנים, מתקבלים לאחת מאותן חברות ומתחילים לעבוד בהן באחד באפריל בשנה העוקבת. התופעה של גיוס עובדים על בסיס שנתי משקפת את חשיבותם של יחסי אנוש הרמוניים ביפן. מאחר שהאנשים הם מאותם מוסדות לימוד, יקל עליהם לפתח יחסים בין-אישיים טובים בצוות.
ליוצאים לרילוקיישן ליפן מטעם העבודה, מעניין לדעת גם שמבחני הקבלה קפדניים ביותר, שכן לאחר קבלתם של הבוגרים לעבודה, קשה מאד לפטרם או למנוע את קידומם. המועמד החדש נבחן באופיו, באישיותו, ברקע המשפחתי שלו ובמידת התאמתו לתרבות הארגונית של החברה. לכישורים האישיים מיוחסת חשיבות משנית בלבד בהערכה הכוללת. נטיות לאינדיבידואליזם ולחשיבה החורגת מגבולות הקונצנזוס נחשבות בעייתיות, ויש עדיפות למועמדים גמישים, שניתן לעצבם לפי צורכי החברה. קריטריון חשוב נוסף הוא יכולתו של העובד להסתדר עם עובדים ותיקים בחברה, והוא קשור למערכת היפנית של ההעסקה לכל החיים (אף שהיא עוברת שינויים). קריטריון חשוב אחר הוא הפוטנציאל של אותו עובד לעשות עבודה טובה. כלומר, ביפן מייחסים חשיבות מעטה יחסית ליכולתו של האדם לבצע את הדרישות הטכניות של העבודה. זאת כיוון שהמדינה מתמקדת בחינוך אקדמי ומשאירה את ההדרכה הטכנית לארגונים עצמם. המפעלים היפנים מחפשים עובדים מוכשרים שסיימו זה מכבר את לימודיהם, ומשקיעים רבות בהדרכתם למערך רחב של תחומי אחריות. לפיכך, הקריטריון החשוב לגיוס עובדים סובב סביב היכולת לקבל הדרכה או היכולת ללמוד, ולא היכולת לבצע משימות ומטלות.
