"הוזמנתי לביתו של קוריאני. בסלון עמדה ספה מודרנית. התיישבתי עליה אבל המארח התיישב על הרצפה אז קמתי והתיישבתי גם אני על הרצפה."
קוריאני אינו נוהג, בדרך-כלל, להזמין אורחים לביתו. אם הוא בכל זאת מזמין הרי שזהו כבוד גדול. אין לדבר על עסקים בזמן הארוחה אלא אם כן הקוריאני מעלה את הנושא. הקוריאני אינו מראה לאורח את ביתו, והאורח לא מסתובב בין חדרי הבית. נהוג לחלוץ את הנעליים בכניסה לבית ולהניחן כך שקדמתן לא תופנה לכיוון קיר הבניין. לאחר נעילתן בתום הביקור, אין לשבת עם הגב לבניין.
המארח משרת את אורחיו. באופן מסורתי הוא יושב במקום הנמוך והרחוק ביותר ממושב הכבוד, ולעתים הוא גם לא סועד בנוכחות האורח. לפני הסעודה נוהג המארח לשאת נאום קצר לכבוד אורחו. האוכל מוגש לרוב על שולחנות אישיים קטנים, והוא כולל תוספות שונות, קערת מרק וקערת אורז. האוכל הקוריאני מתובל בפלפל אדום חריף, ולכן מומלץ להתחיל את הארוחה בלגימה קטנה בלבד מהמרק. ריח הפלפל נדבק לעור.
הנחתם של מקלות האכילה או הכף על השולחן מעידים על סיום האכילה. הצבתם על הקערה או על הצלחת מעידים על אתנחתה בסעודה. לגימה קולנית היא דרך להביע הערכה למארח.
בזמן הארוחה נוהג המארח להאיץ באורחו להמשיך לאכול. דחייה מנומסת תתקבל בהבנה. גיהוק רעשני בסוף הארוחה הוא סימן לכך שהארוחה הייתה משביעה ומהנה.
אין לסיים את כל האוכל מן הצלחת כי יש בכך רמז שהאורח עדיין רעב ושהמארח לא הגיש די אוכל. המארח נוהג להציע לאורח לקחת מנה נוספת כמה פעמים. גם אם האורח מעוניין במנה נוספת, הרי שעליו לסרב לפחות פעמיים לפני שיסכים לקבלה.
כל כוס שתייה שמתרוקנת מתמלאת מיד מחדש. אם אין רוצים לשתות יותר הרי שלא כדאי לסיים את המשקה עד סופו.
בסוף הארוחה מתקיימת לעתים שירה בציבור, ואין זה מנומס לסרב להשתתף בשירה.
לפני עזיבת הבית יש לומר תודה ולקוד קידה. אחרי הארוחה נהוג לשלוח מכתב תודה למארח ולגמול לו בארוחה בשווי דומה.
