"עודד נסע מטעם העבודה להודו. המנהל המקומי החביב הזמינו לארוחת ערב שבה נכחו כעשרה משתתפים. האוכל היה מצוין, ועודד התענג במיוחד על הלחם ההודי (נאן). הוא ביקש לקחת עוד חתיכה וכבר עמד לבקש מן הגבר אשר ישב סמוך לסלסלה להעבירה אליו. אולם אז נזכר עודד כי אין הוא יכול לנהוג כישראלי. אף שחש שיש בנוהג המקומי דבר מה מקומם מאוד, הוא אותת למשרת ההודי שעמד לא רחוק מן השולחן שיתקרב ויושיט לו את סלסלת הלחם."
סוג האוכל ההודי משתנה ממחוז למחוז, והוא בדרך-כלל חריף בגלל תבלין הקארי. דג ועוף טנדורי הם מנות פופולריות בצפון.
ההינדים הם לרוב צמחונים ונאסר עליהם לאכול בשר בקר, בעוד שבשר חזיר אסור לאכילה אצל המוסלמים.
שתיית אלכוהול היא אירוע בזוי עבור כל הינדי שמכבד את עצמו, ובמדינות מספר האיסור על צריכת אלכוהול מעוגן בחוק. הכנסת אורחים היא על טהרת משקאות לא-אלכוהוליים דוגמת תה וקפה, אולם בבתים ממעמד בינוני וגבוה ניתן למצוא משקאות אלכוהוליים.
בתום הארוחה נהוג ללעוס את עליו של אגוז הבטל כדי לסייע לתהליך העיכול ולרענן את הפה.
יחד עם זה, מנות מהמטבח הבינלאומי מוגשות ברוב בתי המלון ובחלק מהמסעדות.
מומלץ לשתות מים מינרלים בלבד ולהימנע מאכילת ירקות טריים.
ההודים הם מכניסי אורחים ומגלים סבלנות רבה לטעויות של זרים. חובת הדאגה לצרכיו של האורח חלה על המארח, ונהוג לומר שאורח מרוצה יביא למארחו שפע, אריכות ימים ויבטיח לו מקום בגן עדן.
מה ביחס למתנות?
לא חובה להביא למארח מתנה, אולם כל מתנה תתקבל באדיבות.
המארח אינו נוהג לפתוח את המתנה לעיני האורח.
אין לעטוף את המתנה בשחור או בלבן הנחשבים צבעי מזל רע. ירוק, אדום וצהוב הם צבעים למזל טוב.
אין להביא למארח מוסלמי מתנה שיש בה אזכור לכלב, הנחשב חיה טמאה.
אם נותנים להודי כסף, יש להקפיד שהסכום הוא לא זוגי.
על כללי האירוח
לעתים האורח סועד בחברת המארח העסקי בעוד שהאישה והילדים מסייעים באירוח וממתינים במטבח.
בבתים הודים מסורתיים נהוג לסעוד בידיים, ללא עזרת סכו"ם.
בסעודה שמתקיימת בנוכחות המשפחה יש להמתין עד שכולם יסבו לשולחן בטרם מתחילים לאכול.
יש להניח למארח לאכול ראשון או להתחיל לאכול על-פי בקשתו.
המארח עשוי להאיץ באורח לאכול עוד ועוד, אך ניתן לסרב בנימוס.
