שתי חוקרות מוכשרות סיימו לאחרונה את עבודות הדוקטורט שלהן באוניברסיטאות מובילות בישראל. שתיהן ויתרו על נסיעה להשתלמות פוסט-דוקטורט בחו"ל, והמירו אותה בהשתלמות בארץ. האחת הסבירה שבעלה מנהל משרד עורכי דין עצמאי והוא אינו יכול להיעדר מעבודתו לתקופה ארוכה כדי להתלוות אליה. האחרת אמרה שהיא אינה יכולה לנתק את ילדיה מחבריהם. הסברים אלה מעידים על כמה מהקשיים שנשים ששוקלות פוסט-דוקטורט בחו"ל צריכות להתמודד עמם.

גם רופאות ורופאים, עובדות ועובדי היי-טק, ואנשים ונשים בעלי מקצועות אחרים נוסעים להשתלם בחו"ל. מחקר שסקר תקופה של 25 שנים הראה כי למרות העלייה בשוויון ההזדמנויות לנשים, מספר הנשים שיוצאות להשתלמות או לעבודה בחו"ל עדיין נמוך בהרבה ממספר הגברים שעושים זאת. לדוגמה, בשנות ה-80 של המאה ה-20, נשים היו רק 3% מהיוצאים לשהות בחו"ל לצורך עבודה או לימודים. עשרים שנה לאחר מכן, נשים היו כמעט 20% מהיוצאים לחו"ל, ובשנים האחרונות הייתה עלייה נוספת של אחוזים אחדים בשיעור זה. למרות ההתקדמות, ואף שנשים רגילות להתאמץ יותר כדי להצליח בשוק העבודה, ההבדלים המגדריים ממשיכים להיות בולטים.

מחקר שנערך בקרב בוגרות ובוגרים של אוניברסיטאות בבריטניה הראה שאין הבדל בין השאיפות המקצועיות של נשים וגברים. ואולם, נשים לוקחות על עצמן פחות משימות בין-לאומיות מאשר גברים. ייתכן שהן בוחרות להישאר במקומן משום שהדימוי העצמי שלהן כעובדות נמוך יותר מזה של הגברים. גם השיעור הנמוך של נשים בתפקידי מפתח בחברות גדולות משפיע על החשש של הנשים, משום שלנשים יש היצע נמוך יותר של מודלים לחיקוי ואפשרויות מועטות יותר לחניכה (mentoring). זאת ועוד, נשים מקבלות פחות תמיכה חברתית ומשפחתית בכל הקשור לקידום או למעבר לחו"ל.

מה מקשה על נשים לצאת להשתלמות או לרילוקיישן בחו"ל?

המכשול העיקרי בפני יציאה של נשים לעבודה או ללימודים בחו"ל הוא הבחירה של רוב הנשים להציב את משפחתן, ולא את הקריירה שלהן, בראש סדר העדיפויות. מחקר הראה שנשים נשואות ביטאו נכונות לעבור למדינה אחרת בעיקר בעבור העבודה של בני זוגן, ורק במידה פחותה יותר בעבור הקריירה שלהן-עצמן. מכשול זה בולט מאוד בקרב נשים בישראל, בשל המאפיינים המסורתיים של החברה הישראלית. המשפחה היא שיקול (ומכשול) מרכזי לא רק אצל נשים נשואות, אלא גם אצל רווקות החוששות ששהות ממושכת בחו"ל תפגע בסיכוייהן להינשא בחלון הזמן המאפשר לידת ילדים.

הקושי שנשים מתמודדות עמו אינו מסתיים עם קבלת ההחלטה לנסוע לשליחות, לעבודה או להשתלמות בחו"ל, והוא מאפיין גם את ההסתגלות למקום החדש. מחקר שבדק נשים וגברים ישראליים בעלי הישגים דומים שיצאו למשימות מקצועיות בחו"ל הראה כי הגברים הסתגלו למעבר בצורה טובה יותר מהנשים. הנשים דיווחו כי הן השקיעו חלק גדול מהמשאבים שלהן בהתאקלמות של התא המשפחתי, ולכן היה להן קשה יותר להסתגל למסגרת המקצועית החדשה.

מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב?

דוח ארנון שעסק בקידום ובייצוג נשים במוסדות להשכלה גבוהה זיהה את היציאה לפוסט-דוקטורט בחו"ל כחסם מרכזי בפני נשים באקדמיה, והציע להקצות מלגות ייחודיות לנשים. דרך פעולה אחרת הפתוחה בפני מוסדות להשכלה גבוהה היא לשקול לקבל נשים למשרה אקדמית לאחר תקופה קצרה יותר של פוסט-דוקטורט בחו"ל, מתוך הבנה שהמעבר מורכב יותר עבורן. לאחר קבלת המשרה, המוסד יכול להציע לנשים לצאת להשתלמות קצרה נוספת בחו"ל כדי להשלים את הלמידה והמחקר. אפשרות נוספת היא לבנות השתלמויות משותפות יחד עם מוסדות בחו"ל, כך שחלק מהעבודה יתבצע בישראל ולא יחייב מעבר של המשפחה כולה למדינה אחרת. השתלמות כזו יכולה לשלב נסיעות קצרות לצורך משימות ממוקדות.

השתלמות פוסט-דוקטורט בחו"ל הפכה לדרישת קבלה למשרה אקדמית באוניברסיטאות בישראל. דרישה זו מגביהה את החסמים שניצבים בפני נשים שמעוניינות להשתלב באקדמיה. הדרך לשינוי מתחילה במודעות לחסמים הללו וממשיכה בניסיון כן לסייע לנשים חוקרות להתגבר עליהם.