רוב האירוח הטורקי מתנהל במסעדות, והטורקים מתעקשים לרוב לשלם על אורחיהם. השירות במסעדות הטורקיות מהיר מאוד (במסעדות בבתי מלון קצת פחות). הם נוהגים להזמין מנה אחר מנה, ולעשן בין המנות. בעת הארוחה הם מדברים על ספורט, ובעיקר על כדורגל והיאבקות.
הטורקים גאים מאוד במשפחתם, ולכן רצוי לשאול גבר טורקי בעל משפחה על משפחתו.
מחוויותיהם של ישראלים:
"אירוח נערך בדרך כלל במסעדות והמטבח הטורקי מצוין."
"המארחים הטורקים ידועים בהכנסת האורחים שלהם ובארוחות מרובות מנות."
"האוכל טעים מאוד וההגשה מקצועית. מלצרות זה מקצוע, לא כמו אצלנו, ורואים הבדל בשירות ובהגשה."
"הם מוסלמים ולכן הארוחות לא מלוות בשתייה חריפה."
"לאחר שהקשרים מתהדקים הם מארחים גם בבתיהם."
"הם חמים ומכניסי אורחים. נהנינו מאוד לבלות במחיצתם."
אירוח בבית מחייב הבאת מתנה – יש להניח את המתנה העטופה בכניסה אולם לרוב המארח לא יפתח אותה בנוכחות האורח.
הטורקים עצמם מגישים מתנה באחת משתי צורות: הם מניחים אותה במקום כלשהו או מגישים אותה תוך כדי התנצלות: "המתנה הקטנה הזו אינה מספקת בהשוואה למה שמגיע לך", וגם אז ייתכן שהמארח לא יפתח אותה מיד.
אפשר להביא למארח ממתקים, יין (אם המארח אינו מוסלמי אדוק) או זר פרחים שכולל מספר אי-זוגי של פרחים. אם ההזמנה היא לשהות ארוכה יותר אפשר להביא גאדג'טים ומתנות לילדים, כגון שוקולד או צעצועים קטנים.
בכניסה לבית המארח יש לחלוץ נעליים ולהחליף לנעלי בית. רצוי לחלוץ נעליים גם אם המארח אומר שאין בכך צורך.
האירוח הטורקי מחייב לתת לאורח את הדברים המובחרים ביותר, למשל הכיסא הנוח ביותר.
בישראל רעשו סביב הטענה הבאה:
"סגן שר החוץ של ישראל התכוון להשפיל את שגריר טורקיה בישראל מול עדשות המצלמה. הוא קרא לו למשרדו, הכניס אותו באופן בלתי הולם ואחר כך הושיב אותו על דרגש נמוך, בשעה שאיילון סגן השר ישב על כיסא מפואר וגבוה מזה של השגריר".
חבר קרוב מתקבל בלחיצת יד עם שתי הידיים ו/או בנשיקות על שתי הלחיים.
