רילוקיישן לאנגליה- הנדבך הראשון: פורמליות, גינונים ונימוסים
- האנגלים פורמלים, מכבדים פרטיות ורגישים אליה ואין לשאול שאלות פרטיות אפילו כאלו שאינן נראות כפרטיות, כגון – מאיזה אזור באנגליה אתה? אין ליזום שיחה על המשפחה או על עבודה ואין לשאול את השאלה: מה אתה עושה? (כשהכוונה היא לעיסוק) הבריטים רואים בזה חדירה לפרטיות.
- הם לא מחשיבים עצמם אירופאים, לכן אין לדבר איתם על האיחוד האירופי. אין לצחוק ולספר בדיחות על משפחת המלוכה ויש להימנע מנושאים רגישים, כגון: דת ופוליטיקה. הם אוהבים לבקר עצמם על הזר להקשיב אך לא להשתתף בשיחה ולהוסיף מדעתו. יש להיצמד לנושאים בטוחים, כמו: מזג האוויר, ספורט או חיי התרבות הבריטים.
- יש להימנע מלבוש לא רשמי. חשוב שיהיה לבוש שמרני, נעלים איכותיות ולא מוקסינים, חולצות ללא כיסים ועניבות לא מפוספסות, בגדים מאיכות מעולה שנראים חדשים.
- הלבוש המוקפד חשוב במיוחד כשמדובר בגברים בתפקיד ניהולי, גם נשים צריכות להיות לבושות באופן שמרני.
- במהלך שיחה, דיבור בקול רם וצעקות הם טאבו.
- לבן השיח יש לקרא בתואר הכבוד שמתאים לו: ד"ר, רו"ח, עו"ד וכדומה ויש להשתמש בתארים גם אם מדובר בעמית שהינו כבר מכר קרוב. לתואר מצרפים גם את שם המשפחה. עבור אלו שאין להם תואר אקדמי, יש להשתמש בתואר המנומס: Mr., Mrs., Miss ובהמשך להוסיף את שם המשפחה. השימוש בשמם הפרטי של בני השיח הופך נפוץ יותר ויותר, אבל ליתר ביטחון כדאי לעקוב אחר המארח ונוהגיו ולנהוג בהתאם.
- יש לשמור על מרחב אישי גדול כאשר מדברים עם האחר, אין לגעת באחרים בציבור גם לא לחבק קלות. כמו כן, האנגלים לא תמיד מביטים באחר בעת השיחה.
- במהלך אירועים חברתיים יש לנקוט בנימוסים והליכות נאותים, כמו למשל: להחזיק את הדלת בפני נשים, לעמוד ולהמתין עד שהגברות נכנסות לחדר, במקום צפוף שיש בו מעט מקומות ישיבה כגון אוטובוס, רכבת וכדומה גבר יקום לאישה וייתן לה לשבת, לא לדבר על עסקים בעת בילוי במועדון חברים ועוד.
- באנגליה לא נחשב מנומס לדבר עם ידיים בכיסים ובכלל לא נהוג לדבר עם תנועות ידיים רבות.
- לחיצת יד קלה היא הנורמה בעסקים וכן כשמוזמנים להתארח בבית. נשים לא תמיד לוחצות ידים.
- כאשר נפגשים, שואלים את השאלה הריטורית how do you do?
- אין להצביע עם האצבע על אנשים אחרים, אבל כן אפשר לסמן באמצעות הראש.
- לא מנומס לשבת ולהשעין את הקרסול על הברך.
רילוקיישן לאנגליה- "ההתפרקות" מצד שני
מתוך חוויות של מוצבים ברילוקיישן לאנגליה:
"אצל הילדים רואים הפקרות שהיא כתגובה למשמעת החזקה של בית הספר. ניתן לראות ונדליזם ואלימות והריונות".
"בשתייה הם לא יודעים לשים את הגבולות. פעם היה אירוע בעבודה ולמחרת רק אנחנו הישראלים הגענו לעבודה בזמן, כי האנגלים שתו ללא הכרה ערב קודם".
"במגרש הכדורגל קיימות התפרעויות קיצוניות"
"הפאב ועיתוני הצהובונים, ביחד עם הכדורגל והקריקט, הם הפופולריים ביותר בקרב ההמון".
"יש מקומות עבודה שבימי שישי מותר לבוא בג'ינס. יש גם מקומות של "יום עניבה" כלומר יש חברות שהעובדים הפסיקו לבוא עם עניבה ועל כן נבחר יום אחד שבו כולם מכבדים ומגיעים עם עניבה".
אנגליה, היא גם הבית של מוסיקת הרוק, כוכבי פופ, מעצבי אופנה וצהובונים החושפים את הצד האחר של החיים האנגלים ואת התנהגות האנטי-חברתית ההולכת וגוברת. "הבריטי המחונך" היה ידוע בתרבותיות שלו, בסבלנות, בנימוסים והליכות, ובאדיבות עם נטייה לפשרות. כבר מספר עשורים שהדור הצעיר הוא אחר, שובר מוסמכות ומסורות והתושבים המקומיים סובלים רבות ממה שנחשב לחוסר תרבותיות, כמו: כתובות גרפיטי, יריקות, אלימות מילולית ואף גרוע מכך.
