גואטמלה היא מדינה עם תרבות קולקטיביסטית מובהקת, שבה הדאגה לאחרים קודמת לדאגה לעצמך.
"למרות מקרי הפשע האלימים שקיימים במדינה, הגואטמלים הם אנשים טובים שתמיד ששים לעזור – הגוף שבו הם עושים שימוש בפניה לאדם “Para server le”, והמשפט הכי שגור בפיהם הוא "לשרותך" זר הוא – כבודך (גוף שלישי)"
"כשאני הולכת לקניות בסופר למשל, תמיד יש מישהו בחניון שמכוון אותי בחניה, לאחר מכן, יש מי שיוציא לי את העגלה ויביא אותה אלי, כשאני מסתובבת בסופר צצים מוכרנים מכל עבר ששואלים אם אני צריכה עזרה, במידה ורק צייצתי ובאתי אליהם בדרישות לא קונבנציונליות הם יהפכו עולמות בשביל למצוא לי את זרעי ה״צ׳יאה״ והפתיתים (שמכונים פה ״קוסקוס ישראלי״). כשאני מגיעה לקופה, כמובן שיש מי שיארוז לי את המצרכים ולאחר מכן ייקח לי את העגלה לאוטו ויפרוק את המצרכים בתא המטען, הגואטמלים המציאו את הסיסמא ״לפנק. לפנק, לפנק״, תודעת השירות שלהם היא מהגבוהה שנתקלתי בה וזה נובע משתי סיבות: כח עבודה זול ומנטליות של עזרה לזולת ושל ״אנחנו פה בשביל לשרת״.
"כאשר אני נכנסת למסאג', אני יודעת שלמרות ששילמתי על 45 דקות מסאג' יש סיכוי גבוה שהמעסה תגלוש הרבה מעבר לזמן כי מבחינתה לתת מעצמה ולפנק זו דרך חיים, בניגוד למעסות בארץ שמכוונות שעונים ומפסיקים את המסאג' בשנייה שנגמר הזמן, אם הם יתנו מעבר לזמן ששולם הן "פראייריות", בגואטמלה לא קיימת מילה כזאת" (ישראלית בגוטאמלה).
