מוצבים ברילוקיישן לארגנטינה ובנסיעות עסקים טוענים כי לארגנטינאים יש שם של מנהלי משא ומתן אסרטיביים וקשוחים, הנוטים לוויתורים מעטים באופן יחסי ומתנגדים לנטילת סיכונים.
מוצב ברילוקיישן לארגנטינה טען כי: "בתרבויות מערביות מודרניות אחרות, חוסר יכולת להתפשר מצביע על דוגמטיות ונוקשות. בארגנטינה, חוסר יכולת להתפשר נתפס כעיקרון מוסרי וכהגנה על האמת."
מוצב אחר ברילוקיישן לארגנטינה ציין: "אמירות במהלך משא ומתן, כמו 'היה עלינו להיכנע,' או 'לא יכולתי לעשות זאת בדרכי,' נושאות קונוטציה שלילית בעיני הארגנטינאים."
גם לאחר שמקבלי ההחלטות מביעים את הסכמתם לתנאים, עלולים לצוץ אחרים שיביעו את התנגדותם.
כל עוד החוזה אינו חתום, כל חלק בו נתון לפתיחה ולדיון מחדש.
תהליך המשא ומתן מתנהל בקצב אטי יחסית, בעיקר בשל הביורוקרטיה המסורבלת. לעתים קרובות נדרשות כמה נסיעות להשגת המטרה הסופית.
במשא ומתן מול גופים ממשלתיים, יש להשיג את כל האישורים הנדרשים לפני תחילת המשא ומתן, אחרת לא ייקבעו פגישות לקידום התהליך.
חשוב לשלב במשא ומתן נציגים/מתווכים מקומיים, עם קשרים שיכולים לסייע בפתיחת דלתות. חשוב להיות בטוחים בבחירת הנציגים המקומיים, כי לאחר מינויָם, קשה מאוד להחליפם.
יחסים בינאישיים חשובים מיחסים עסקיים, ולכן החלפתם של הנציגים/המתווכים המקומיים, עלולה לגרום לתחילתו של המשא ומתן מאפס.
טוענים מוצבים ברילוקיישן לארגנטינה כי: "מבקרים מתקבלים בחום. קיימת ציפייה ליצירת מערכת יחסים שתעניק יתרון הדדי לשני הצדדים. יחסים בינאישיים נרקמים בקלות, אך אין בכך כדי להצביע על קיומם של אותם יחסים בסביבה העסקית."
החוזה הסופי ארוך ומפורט מאוד.
אם במהלך המשא ומתן נוצרו קשרים אישיים המובילים לאירוח בבית הקולגה המקומי, יש להביא פרחים, שוקולד מיובא או ויסקי, עטופים באריזה מעוצבת.
נושאים טובים לשיחה בעת אירוח בזמן המשא ומתן הם ספורט (כדורגל בעיקר), אופרה (עם מבוגרים יותר), טיולים ומסעדות. רצוי להימנע מהבעת דעות פוליטיות, מאזכור המדינות השכנות שלארגנטינה יש היסטוריה של סכסוכים עמן (פרגוואי, צ'ילה, בוליביה, אורוגוואי וברזיל), וכן מאזכור של מלחמת פוקלנד.
