געגועים הביתה, הוא מצב של מצוקה, המשפיע על אנשים המרוחקים מסביבתם הידועה והמוכרת, הנאלצים לנווט בסביבה סוציו-תרבותית ופיזית חדשה.
קיימת חשיבות רבה להתייחס לתופעה זו משום שנמצא שלגעגועים הביתה ישנה השפעה מרכזית על רמת הביצועים והמחויבות של המוצב ברילוקיישן כלפי המשימה.
מוצב ברילוקיישן החווה געגועים הביתה מבצע פחות טוב את המשימה הבין לאומית, מאשר מוצב ברילוקיישן אשר אינו חווה את תחושת הגעגועים.
תחושת הגעגועים הביתה מתבטאת בסימפטומים פיזיים והתנהגותיים
מחקרים שונים מצאו את הסימפטומים הבאים: החלשות המערכת החיסונית, אי-נוחות בבטן, שינה מועטה, בעיות אכילה, כאבי ראש, תשישות, דיכאון, רוגז, עצב, חוסר שיתוף פעולה והעדר יוזמה.
חוקרים אחרים מציינים את מודל האובדן והחיבור לפיו הפרדת אנשים מהסביבה הסוציו-תרבותית הטבעית שלהם עשויה לגרום לתחושת אובדן שאליו נילוות חרדה, חוסר אושר וסלידה. אם נמשך המצב הפסיכולוגי הזה, הרי שאפטיה וחוסר-אונים מתפתחים ואלו עלולים לגרום לדיכאון ותלותיות. חוקרים אלו משתמשים במילה חולי לתיאור התופעה.
מודל אחר מדבר על תחושה של שיבוש שגרה אשר עשוי לגרום למתח, חרדה, חשש ומצוקה. המוצבים ברילוקיישן הופכים להיות חסרי-אונים וחשים שאין להם שליטה ואסטרטגיות להתמודד עם הסביבה הזרה הנתפסת כעוינת.
תחושת הגעגועים הביתה מתבטאת גם בסימפטומים קוגניטיביים
אלו כוללים מחשבות המתמקדות במדינת האם ולעתים מחשבות שליליות על הסביבה המארחת או העדר ענין במדינה המארחת וכן אידאליזציה של מדינת האם.
כמה זמן נמשכים הגעגועים הביתה?
מחקר מסוים מצא אמנם כי געגועים הביתה הינו מצב אפיזודי – חולף שקורה יחסית בשלב מוקדם של הרילוקיישן, אולם הוא מסייג את ממצאיו וטוען שישנם מוצבים ברילוקיישן שלהם תקופת הגעגועים הביתה עשויה להיות ממושכת יותר.
מחקר עדכני משנת 2020 גורס כי רק אחרי 3 שנים של מוצבות, המוצבים עוברים את תקופת הגעגועים ומפתחים יכולות הסתגלות לסביבה החדשה. מחקר קודם אחר מ-2016 מצא כי קיימת ירידה לינארית בגעגועים הביתה בחלוף שנתיים מאז תחילת המוצבות.
מה מחמיר את הגעגועים הביתה?
מוצבים ברילוקיישן הסובלים מדעות קדומות במהלך שהותם במדינה הזרה מדווחים על החמרה בגעגועים הביתה. מוצבים שדיווחו על דעות קדומות על בסיס גזעני אתני סבלו מהעצמת תחושת הגעגועים.
נשים הצביעו על דעות קדומות כלפיהן יותר מאשר גברים.
תאור זה עשוי גם להיות גם קשור לנושא של הדת בשל "המראה השונה".
מספרת מרים (מוסלמית): "זה מפחיד לצאת לבד עם כיסוי ראש, כשאין הרבה נשים בדרום לונדון עם כיסוי כזה את מרגישה זרה ומפחדת מאנשים שמסתכלים עליך, ולפעמים גם צועקים לעברך או תוקפים אותך".
מוצבים המגיעים ממדינות קולקטיביסטיות מתגעגעים מאד למשפחה המורחבת, בעוד מוצבים המגיעים ממדינות המתאפיינות ברמת אינדיבידואליזם גבוהה, עשויים להסתדר טוב יותר ללא נוכחות המשפחה המורחבת ומתגעגעים פחות.
ככל שהמדינה הזרה אליה יצא המוצב הינה שונה תרבותית ממדינת האם שלו (מרחק תרבותי גבוה) כך מתעצמים הגעגועים הביתה.
אם נוצרו פערים בציפיות- ההכנות לא הדגישו מספיק מה יהיה התפקיד בפועל ומסתבר למוצב ברילוקיישן כי המציאות המקומית שונה לחלוטין ממה שהוצג לו על ידי מחלקת משאבי האנוש במפגשי טרום הנסיעה – מחמירה תחושת הגעגוע הביתה.
הסתגלות למדינה הזרה הינו נושא מכריע. מוצב ברילוקיישן אשר חש כי טרם הסתגל למדינה הזרה עלול להיקלע למצב של בידוד חברתי וגעגועים למדינת האם.
מה מקל על הגעגועים הביתה?
שליטה טובה בשפה המקומית נותנת יתרון בבניית יחסים עם עובדי המדינה המארחת ומקלה מאד על תחושת הגעגועים הביתה.
השתתפות באירועים חברתיים בתוך החברה, וניסיונות למעורבות גדולה יותר בקהילה המקומית על-מנת להימנע מתחושה של בידוד חברתי, מסייעת להקל בתחושת הגעגועים הביתה.
הצמדות לסביבה מתאימה לתרבות ממנה באו – למשל יהודים שמצאו במדינה הזרה מוסדות דת וחינוך יהודים. קרבה למוסדות כאלו משפיעה לחיוב על המצב הנפשי של המוצבים ברילוקיישן, על הפחתת הגעגועים הביתה ומכאן שעל רמת הביצועים והמחויבות כלפי המשימה הבין לאומית.
למשל:
https://publichealthreviews.biomedcentral.com/articles/10.1186/s40985-020-00122-9
Fisher S. Homesickness, cognition and health. London: Routledge; 2016.
