חלום הרילוקיישן
רבים מאתנו חולמים על רילוקיישן – לראות עולם, לחוות תרבויות זרות, לתת לילדים חוויה בלתי נשכחת וכמובן אתגרים מקצועיים מעשירים בעולם התעסוקה הגלובלי.
במקביל אנו גם יודעים שמדובר במסע מורכב – ניתוק הילדים משגרת החיים וממסגרות מוכרות, חשש לקושי במציאת חלופות מקצועיות הולמות לשני בני הזוג בארץ היעד, הורים מבוגרים וזקוקים לתמיכה שאנו מותירים מאחור ועוד…
כל מעבר לתרבות חדשה איננו קל ודורש יכולת הסתגלות ועמידה בלחצים חדשים שאיננו מורגלים בהם.
רילוקיישן של רופאים
סביר להניח שגם עבור רופאים מעבר בין תרבויות וסביבות עבודה מהווה אתגר לא פשוט והם צפויים לאותן ההתמודדויות. אולם אצל הרופאים הרילוקיישן הוא מהלך טבעי ונטוע במסורת ארוכה, משום שהוא חלק מהמסלול המקצועי שלהם.
רופאים נוהגים לנסוע לתתי-התמחויות בחו"ל לתקופה של שנתיים-שלוש לרוב, עובדים ומשתלמים במסגרות רפואיות שונות ובתום התקופה שבים הביתה. עשרות משפחות של רופאות ורופאים יוצאות מידי שנה בקיץ או בדצמבר לרילוקיישן של רופאים: הפלושיפ המפורסם. היות שהתופעה הינה עקבית וארוכת שנים, עוד מראשית ימיה של הרפואה בישראל, הרי שניתן למצוא מבין משפחות הרופאים של היום, כבר את ילידי הדור השני. כלומר רופאים אשר נוסעים לפלושיפ (השתלמות) בחו"ל לאחר שחוו את החוויה בעצמם כילדים להורה רופא. ויש אפילו כבר נכדים רופאים בני הדור השלישי הנוסעים להשתלם במקצועות הרפואה, אולי אפילו באותו בית החולים שבו השתלם סבא… לרבים מן הרופאים מציעים להישאר והם זוכים להערכה מקצועית גבוהה.
סכנת ה"הפך למקומי"
השאלה של הרופאים איננה האם לבצע רילוקיישן, אלא האם בתום תקופת ההשתלמות לשוב ארצה, או לחילופין, מה שנקרא בשפת הרילוקיישן "להפוך למקומי".
עוד לפני עידן הרפורמה המשפטית, הסכנה שהרופאים לא ישובו הביתה הייתה מוחשית. הרופאים ברילוקיישן מדווחים על תנאי העבודה המשופרים בחו"ל, על תקציבי המחקר הגדולים, על התרבות המנומסת בין מטופלים לרופאים ומול העמיתים, על כללי האתיקה ועל המשכורות היפות. הרופאים בישראל עובדים שעות רבות יותר מאשר עמיתיהם בעולם. וכך, בהגיעם לפלושיפ, למרות התורנויות ותקופה ראשונית של הסתגלות בעבודה המחייבת אותם להשקיע מספר רב של שעות עבודה, הם חווים יותר שעות פנאי משהורגלו להן בארץ. בני/בנות הזוג של הרופאים מדווחים שהם רואים אותם יותר משראו אותם בארץ וסופי השבוע שבהם בן זוגם בבית, מוקדש תמיד לטיולים ומנוצל לטובתו ולטובת משפחתו.
הפיתויים להישאר במדינה הזרה הם רבים וההחלטה היא קשה עד מאד. ובכל זאת עד היום חשוב לציין כי רבים מן הרופאים שבו הביתה. אלא שכל זה היה לפני העידן החדש…
האם רילוקיישן המוני של רופאים הוא איום ממשי?
נראה שהתשובה על כך היא – כן. הרופאים הישראלים מבוקשים מאד בחו"ל הם נחשבים לחרוצים, אמביציוזים, מעולים ברמתם ובאיכותם ומוערכים מאד. הרופאים מעדיפים לנסוע למדינות דוברות אנגלית. בשל כך ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ואנגליה הן מדינות פופולריות ומועדפות. המדינות הללו אוהבות את הרופאים הישראלים והישראלים אוהבים להתגורר בהן. במובן הזה קל לרופאים יותר מאשר לבעלי מקצועות אחרים. בעלי תעסוקות אחרות נדרשים לעשות רילוקיישן גם לאתרים שבהם רווחת כיום העשייה העסקית כגון מזרח אירופה, אסיה, מדינות אפריקה ואזורים אחרים נידחים בעולם – אותם מקומות שבהם ישראלים בעלי משפחות פחות ששים להתגורר.
הרפואה מלאה בתחרותיות אולם הרופאים הם גם עם מפרגן. היות שמדובר במסורת רילוקיישן ארוכת שנים, הרי שמדובר גם ב"מכונת רילוקיישן" הפועלת היטב. במעבר של רופאים לארץ זרה ישנו סיוע רב, גם מצד ההסתדרות הרפואית, וברשת עוטפת של תמיכה חברתית, ממוסדת היטב וכבר ארוכת שנים. תמיד יהיו עמיתים שיעזרו לך בחפץ לב בחיבור למחלקה בבית חולים מעולה בחו"ל, עזרה במציאת בית מתאים, מציאת בית ספר לילדים, ופתרון נושאים הקשורים במס. רופאים חוזרים או כאלו שכבר התקדמו, מעבירים לרופאים חדשים העומדים להגיע את דירותיהם, תכולת דירות, רכבים, מידע. הרופאים שיגיעו יתגוררו מיד ליד רופאים ישראלים ותיקים יותר, שהרי באופן טבעי בתהליך של רילוקיישן אנשים מחפשים אחרים הדומים להם ומצויים במצבם. הם יצרו חוג חברתי שלהם, יחגגו יחד את החגים, יגורו זה לצד זה ויבנו להם קבוץ ישראלי סלקטיבי ותומך מאד המורכב ברובו מישראלים רופאים.
בל נשכח גם היסטורית כי רופאים אינם מסוגלים לקבל מצב של דיקטטורה והם הראשונים למרוד בה. סטאלין, ברוסיה במהלך השתלטותו על המדינה, רדף קודם כול רופאים ואנשי מדע (חלקם הגדול יהודים) שכן הם היו הידועים ביותר כשונאי מצב של הכתבה התנהגותית. דמוקרטיה חשובה לרופאים אפילו יותר מגובה השכר.
האם יש מה לעשות?
מחקרים מצביעים על כך שכאשר מתקיים רצף מתמשך של דיאלוג וקשר ותקשורת עם מי שנמצא ברילוקיישן יש לכך השפעה חיובית על הרצון לחזרה. כאשר הרופא שוהה ברילוקיישן בארץ זרה, קל לו להיכנס למצב של "להיות מחוץ לעניינים", כלומר שקל לו להתנתק. חשוב לכן לפעול לכך שהרופאים יהיו מעודכנים במה שמתרחש בבית. הכוונה ליצירת מערכת המספקת מידע שוטף ביחס לנושאים תרבותיים, חברתיים ומקצועיים חיובים באמצעות מזכרי חדשות ותקשורת רציפה. מידע שייתן להם להרגיש שהם עדין קשורים למדינה ומעורבים בפעילויות הנעשות בבית ומהווים חלק בלתי נפרד.
ברמה הארגונית, בתי החולים יכולים למנות נציג שיהיה בקשר שוטף, יעדכן אותם בדברים המתרחשים בארגון, יערב אותם בהחלטות, ידווח להם על שינויים, ליידע על תפקידי ניהול אטרקטיביים המתפנים בארץ ולהציע להם לחזור ולאייש אותם.
כלומר, לתת להם את התחושה שיש מי שמחכה להם ורוצים אאותם חזרה בבית, עליהם לא חל הביטוי "רחוק מהעין רחוק מהלב".
