בפרו החברה מרובדת מאד, עם אוליגרכיה עשירה מאד השולטת על שכבת ה-mestizo (מסטיזו, כינוי לאנשים שמוצאם מעורב בין אירופאים לבין צאצאי אמריקאים-אינדיאנים) הענייה מאד. בפרו ישנה גם קהילה קטנה של מהגרים יפנים, שהמפורסם מצאצאיה הוא הנשיא לשעבר Alberto Fujimori.

הערכים בפרו סובבים סביב האידיאולוגיות האליטיסטיות, אשר לפיהן כל מעמד נשלט על-ידי המעמד הבא בחשיבותו ההיררכית מעליו. אולם ישנם בכל זאת מאפיינים שונים המשתנים, כפי שניתן ללמוד מבחירת Alberto Fujimori לנשיאות בשלהי שנות ה-90, הנחשב ל"מישהו מבחוץ".

הריבוד החברתי של פרו מחלחל לכל תחומי החיים במדינה. בפרו שיעור האוכלוסייה האמריקאית-אינדיאנית הוא גדול. מגזר זה של אוכלוסייה, זכה לקיפוח כלכלי מתמשך משך שנים, ונחשב כיום לעם העני ביותר בדרום אמריקה.

הרובד הבא כולל את בני התערובת, ה-mestizos. באופן מסורתי, הם נוצלו על-ידי המעמד השליט, והם אלו שהיו הכוח העיקרי שהוביל לבחירתו של Alberto Fujimori לנשיאות בשנת 1990.

רוב הנשיאים בפרו הגיעו ממוצא אירופי או מסטיזו, דבר שמשקף את הדומיננטיות ההיסטורית של האליטות במערכת הפוליטית.

יוצא דופן היה אלחנדרו טולדו (2001–2006), שהוא היה הנשיא הראשון ממוצא ילידי, שהניע תקווה לשינוי בקרב האוכלוסיות הילידיות. עם זאת, הוא התקשה להתמודד עם ציפיות אלו בשל הגבלות מבניות ופוליטיות.

המעמד הכלכלי החזק ביותר בפרו, רובו ככולו עדיין מורכב מאוכלוסיית הלבנים. מדובר במיעוט קטן של המעמד העליון השולט במרבית המשאבים של המדינה. מרבית העסקאות העסקיות הפרטיות, נעשות עם בני המעמד הזה. תחום החינוך הוא שומר הסף לקידום חברתי בקרב המעמד האליטיסטי של פרו, ונראה שהמעמד הכלכלי השליט מנסה לשמור על פער גדול בין העשירים והעניים.

הריבוד החברתי בפרו נותר אתגר מורכב. אף שפרו השיגה צמיחה כלכלית מרשימה, פערים חברתיים-כלכליים ואתניים נותרו משמעותיים, במיוחד באזורים המרוחקים. הממשלה וקבוצות אזרחיות מתמקדות במתן פתרונות לצמצום הפערים הללו דרך שיפור החינוך, התשתיות, ומתן זכויות עבור אוכלוסיות מוחלשות.