"נכנסתי למשרד הקטן, התיישבתי ליד שולחן הדיונים והמתנתי. הבחור שאסף אותי בכניסה וליווה אותי למשרד התיישב מולי. באיחור של עשר דקות הבנתי שהבחור המלווה הוא מנכ"ל המחלקה הכלכלית של משרד האוצר הפיני."

"בתום ארוחת בוקר שסעדתי עם שני אנשי עסקים, הציע לי הבנקאי שבחבורה טרמפ בחזרה למלון. יצאנו לרחוב והתחלנו לצעוד. על אף שהיה איש מבוגר ואמיד, הנחתי שתמתין לנו מכונית צנועה. כשהוא פתח לי את הדלת לאופל קטנה וישנה, הוא הצליח בכל זאת להפתיע אותי. 'לבלוט, להיות שונה, להשוויץ, זאת התנהגות לא פינית,' הוא הסביר לי. 'גם אם אתה מצליח, איש לא צריך לדעת.'"

"אני מסיים את הפגישה עמו ויוצא מבניין הפרלמנט. בדלת הפונה לרחוב אני פוגש שוב את סויני. גם הוא בדרך לפגישה. תכננתי ללכת ברגל לרחוב הראשי, ומתברר שגם הוא. בלי עוזרים, בלי נהג, בלי מכונית, יו"ר האופוזיציה יוצא מבניין הפרלמנט וצועד ברגל לפגישתו הבאה."

"צניעות היא הבסיס של העם הפיני וסוד הצלחתו."