ליוצאים לרילוקיישן לארגנטינה או לנסיעות עסקים כדאי לדעת כי מאז שניתנה לנשים בארגנטינה זכות ההצבעה (1947), נצפה שיפור גדול במעמד האישה ומעורבותן בחברה גדלה. רבות עוזבות את בית ההורים עם סיום בית הספר ללימודים גבוהים או משתלבות בשוק העבודה, נשים מהוות כ-60% מכלל הסטודנטים באוניברסיטה, והן מועסקות בתפקידים מקצועיים שהיו מוגבלים בעבר לגברים בלבד. מאז חקיקת "חוק המכסה" המחייב ייצוגיות של נשים בארגונים ציבוריים ולא-ציבוריים, יותר נשים מכהנות בתפקידים פוליטיים. כך על פי החוק, מפלגות נדרשות לכלול ברשימותיהן ייצוג נשי בשיעור של 30% לפחות. נוסף על כך, הן ממוקמות בעמדות ריאליות, כלומר הן משובצות לסירוגין בכל מקום שלישי ולא בתחתית הרשימה.

"למחוקקת בארגנטינה לא הפריע לחלוץ שד ולהניק את ילדתה בת 8 חודשים במהלך דיון בפרלמנט. דונדה פרז הפכה מודל לחיקוי, ורוב התגובות של גולשים ברשת שיבחו אותה."

(גלובס, 16.7.15)

השינוי שהתחולל במעמד הנשים בארגנטינה הוא המשך ישיר לתפקיד המרכזי שמילאו האימהות והסבתות בחיפושיהן אחר ה"נעלמים" בתקופת הדיקטטורה הצבאית.

"כאשר השלטון הדיקטטורי בארגנטינה התחיל בשנת 1976 להעלים אנשים – בעשרות, במאות ואחרי זה באלפים – קמה קבוצה של נשים אמיצות, במטפחות לבנות לראשן, שסובבה את כיכר מאי שבבואנוס איירס, כיכר העצמאות וערש הדמוקרטיה, כיכר הדמים של 1955, כיכר התקווה של 1973, מעין תחריר לטיני. 'אנחנו מבקשות לדעת איפה הילדים שלנו,' הן נהגו לומר לעיתונאים המעטים שהעזו לסקר את ההפגנה. קראו להן 'לוקאס', משוגעות."

(שיחה מקומית, 25.6.14)

מאז, ליוצאים לרילוקיישן לארגנטינה ולנסיעות עסקים כדאי לדעת שיותר ויותר נשים יוזמות מחאות חברתיות ומביעות את שאיפתן להגדלת השוויוניות במקומות שבהם קיימת עדיין אפליה לתפיסתן.

"אֵם ארגנטינאית שבתה נחטפה לתעשיית המין, יצאה למסע למען הצלת נשים מזנות."

(הארץ, 24.7.14)

"מדי 30 שעות נרצחת אישה בארגנטינה. בשבע השנים האחרונות נרצחו מעל 1,800 נשים בנסיבות אלימות דומות, אך בהיעדר נתונים רשמיים, ייתכן שמדובר רק בקצה הקרחון. בהפגנה המרכזית שהתקיימה בשבוע שעבר, צעדו המוני נשים לעבר הקונגרס בבואנוס איירס. קבוצות נשים מרחבי המדינה הגיעו להפגין בבירת ארגנטינה, ובידיהן תמונות של קרובותיהן שנרצחו."

(הארץ, 10.6.15)