רילוקיישן ליפן או נסיעות עסקים – ראשית – על החובה לעבוד:

סעיפים ספציפיים בחוקה היפנית מחייבים את המדינה להבטיח שוויון הזדמנויות בעבודה לכל מי שמסוגלים לעבוד. במקביל, החוקה כופה על אזרחים בוגרים להשיג תעסוקה קונסטרוקטיבית. אזרחים שיקיימו את הצד שלהם בהסכם על-ידי חיפוש עבודה, ייהנו ממערכת המספקת "תעסוקה לכל החיים" והטבות כמו מענקים לדיור, שירותי בריאות, הכשרה וחינוך, ותגמולים נאותים בעת פרישה לגמלאות.

לעמת זאת, קיימת מערכת ענישה מחמירה למי שמעדיפים לא להשתייך לאותה מערכת ואינם עומדים בציפיות החברתיות. ליוצאים לרילוקיישן ליפן או נסיעות עסקים נסיעות עבודה לחו"ל מעניין לדעת כי ,העונשים נעים מאובדן הטבות ופיצוי סוציאלי דרך מיסוי על שוטטות ועד ענישה משפטית.

רילוקיישן ליפן או נסיעות עסקים נסיעות עבודה לחו"ל- שנית- על שעות עבודה מטורפות ותופעת הקארושי – מוות כתוצאה ממאמץ יתר ומתח רב בעבודה:

ביפן נפוצה תופעת הקארושי – מוות פתאומי מהתקף לב או משבץ שנגרם כתוצאה מעבודה מאומצת. מסקרים שנערכו בקרב מנהלים ועובדי משרד יפנים עולה כי יותר מארבעים אחוזים מהם חוששים שיעבידו את עצמם עד מוות. מומחי רפואה ביפן מייחסים באופן זהיר מאות מקרי מוות בשנה לתופעת הקארושי. בנוסף, שיעור מחלות הנפש גואה ושיעור ההתאבדויות הוא מהגבוה בעולם.

מספר ישראלי ברילוקיישן ליפן:

"העבודה מטריפה אותם. עבדתי עם קולגה יפני במשך כמה ימים רצופים. באחד הימים הוא אמר לי: 'אישתי ילדה אתמול'. לא האמנתי למשמע אוזניי ושאלתי אותו: 'אתה לא לוקח חופש?' הוא הסתכל עלי כאילו שאלתי שאלה מוזרה מאוד, וענה שלא"

מספר ישראלי אחר ברילוקיישן ליפן:

"יש להם המון דרישות ותביעות מעבר ליכולת של העובדים, שלא עומדים בלחץ העבודה הנדרשת מהם. לכן יש שיעור גבוה של שימוש בסמים והתאבדויות"

"עובדים רבים ביפן נשארים במשך רוב לילות השבוע במקום העבודה ולא שבים הביתה. הם מביאים שק שינה, ואי-שם בעיצומה של המשמרת השנייה או השלישית, הם מתמוטטים באופן סופי, תופסים תנומה קלה שמטעינה אותם באנרגיות, וממשיכים הלאה, למשמרת הבאה. 'אני ישן כמעט כל יום במשרד, בשק שינה על השטיח. אין לי זמן לנסוע הביתה כדי לישון, ומונית עולה הרבה כסף,' מספר גורו אושיג'ימה, עובד במשרד פרסום. 'אני כל הזמן עורך ומתקן, והלקוח מצפה שהגימור יהיה יותר ממושלם'" (יתד נאמן, 19.12.2007)

"המחסור המתמשך בשעות שינה בא לידי ביטוי בנוהג מוזר: שינה בציבור, ברכבת או בפגישה, מקובלת מאוד בחברה היפנית" (דה מרקר, 12.1.2008)

"החיים קשים, הם עובדים המון, ולכן בערב הם ממש מתפרקים. זורמות שם כמויות אדירות של אלכוהול"

מוצב ברילוקיישן ליפן סיפר כי: "היפנים נרדמים בכל מקום ובכל מצב. לפעמים בישיבות אתה רואה עשרות יפנים ישנים מולך… נפוץ מאוד לראות יפנים ישנים בסניפי סטארבקס, מקדונלדס וכדומה, גם בצהריים וגם בלילה. לפעמים הם יוצאים מהעבודה מאוחר כל כך עד שאין כבר רכבות, והם נשארים לישון במקדונלדס או בסניף אחר שפתוח כל הלילה"

"היפנים מבלים זמן רב יותר בעבודה מאשר בכל מדינות המערב, בדרך-כלל מבלי לצפות לתוספת תגמול, אלא כהוקרה וכתרומה למורל של הקבוצה"

כך מספרת מוצבת אמריקנית ברילוקיישן ליפן:"החתמתי כרטיס בסוף יום עבודה בין השעות 17:00-9:00. מייד הרגשתי שעשיתי טעות, כיוון שכולם הסתכלו עליי במבט מוזר שסיימתי כבר את העבודה. לא רציתי לעשות משהו לא תקין. רציתי להיות כמו האחרים בקבוצה. שאלתי מישהו למה אף אחד לא מסיים את עבודתו בזמן, והוא הסביר לי: 'זה ייראה טוב יותר אם תישארי עד 18:00'. הרגשתי רע כיוון שהאחרים חשבו שאני לא עובדת חרוצה"

"בהר פוג'י מצאו לפני שנה גופות של 120 איש שהתאבדו כי הם דורשים מעצמם כל-כך הרבה"

רילוקיישן ליפן או נסיעות עסקים נסיעות עבודה לחו"ל-שלישית- על פיקוח הדוק על העובדים:

מספרת מוצבת ברילוקיישן ליפן:

"העובדים היפנים מסתובבים עם תגים שיש בהם צ'יפ שמאפשר להנהלה לדעת בכל רגע נתון היכן נמצא העובד והאם הוא יצא מתחומי המפעל"

על-פי הגישה היפנית העובד שייך לארגון, ולכן יש לארגון את הזכות לפקח על פעילותו באופן מלא, לעתים באמצעות מצלמות מעקב, האזנות לשיחות וניטור הודעות דואר אלקטרוני. הידע ממודר ואינו נגיש לכלל העובדים.