נתון מעניין למוצב ברילוקיישן בניגריה או לנסיעות עסקים למדינה ,הוא ש:"ניגריה הייתה המדינה היחידה שבה יותר ממחצית מהמשיבים (54 אחוזים) טענו כי נשים לא צריכות ליהנות משוויון זכויות. רק 45 אחוזים העדיפו שוויון זכויות בין המינים… כמו-כן, נטען כי איכות החיים של הגברים במדינה גבוהה יותר." (דה מרקר, 8.7.10)
סיפר מוצב ישראלי ברילוקיישן לניגריה:
"רמת החיים של הנשים נמוכה מאוד, ולכן כל אדם לבן, מבוגר או צעיר, שמגיע לניגריה, הוא אובייקט משיכה מבחינתן. הן נותנות לו יחס אלוהי, מחזרות אחריו, ואינן מרגישות מנוצלות או מבוזות. כל סכום שייתן להן, נמוך ככל שיהיה, הוא גבוה מבחינתן. יש פה היצע וביקוש משני הצדדים וההסדר הזה נוח לכולם. מכאן יוצא שהמין זמין בצורה מדהימה."
תפקידן של הנשים משתנה עם המודרניזציה, במיוחד במרכזים העירוניים. באופן מסורתי, הנשים ביצעו תמיד את עבודות הכפיים העיקריות, החל מחקלאות וכלה בסלילת דרכים. כיום, רמת החינוך וההזדמנויות מאפשרות להן לעסוק גם בתחומי מסחר ותעשייה. על כן, למרות שהסמכות בבית עדיין מצויה בידי הבעל, רשת השיווק והמסחר הענפה המתקיימת ברחבי המדינה, נשלטת על-ידי הנשים.
בשנת 2011 מונתה אישה לשרת הנפט של המדינה והיא גם האישה הראשונה המכהנת כשרה בארגון אופ"ק (OPEC). באשר לחיי הנישואים, עקרות היא עילה לגירושים. נישואים נתפסים כדרך להביא לעולם ילדים נוספים שיתרמו להרחבת שושלת היוחסין או הקשרים.
עוד נתון מעניין שמסר מוצב ישראלי ברילוקיישן בניגריה הוא כי, שלוש צורות של מערכות נישואים מקובלות בניגריה: בקרב חלק מהנוצרים והלא-מוסלמים מקובלת פוליגמיה בלתי-מוגבלת והנשים נרכשות באמצעות תשלום של "מחיר כלה" המשולם להורי הכלה; בקרב המוסלמים, מספר הנשים מוגבל לארבע; הנישואים הנוצרים על-פי הדגם המערבי אינם שכיחים באזורים הכפריים, אך הם הולכים וגוברים באזורים העירוניים.
