האמריקאים אוהבים מאוד את הישראלים ומסתדרים איתנו טוב, אבל מי שמכיר את מאפייני התרבות האמריקאית מבין היטב את הכעס האמריקאי על הישראלי שרץ לספר לחבר'ה.

עוד לפני שנסגרו כל פרטי הפטור מוויזה במשא ומתן בין ישראל לארה"ב, כבר היה מי שהדליף את פרטי העסקה שהייתה, במושגים ישראלים, באמת די סגורה. אלא שהאמריקנים לא אוהבים הפתעות, וההצהרה הישראלית הפתיעה אותם.

אז רגע לפני שהישראלים אוהבי ההרפתקאות שהתבשרו זה עתה על הפטור המיוחל יציפו את המדינה, נבדוק על מה יצא קצפם של האמריקאים ועל מה עלינו להקפיד.

אם נשאל אמריקאי על תפיסת הזמן שלו הוא יענה: יעילות וניצול זמן בתכליתיות ובאינטנסיביות.

זה אולי נכון לעומת תרבויות אחרות, אבל בוודאי שלא לעומת התרבות בישראל. מבחינתנו הכול מתנהל אצלם לאט מידי. להלן סיפור כל כך ישראלי: "ישבתי עם אנשים אמריקנים בכירים מאוד שעבדו על תוכנית חומש. אמרתי להם: 'למה לחכות? יש לנו את זה עכשיו, ובדרך שלכם זה ייקח חצי שנה!' לכל דבר הם צריכים תוכנית. אז המצאתי להם לוחות זמנים לא רלוונטיים, ובניתי להם תוכנית שלמעשה לא כתוב בה כלום. אנחנו מדינה קטנה וזריזה, ואילו הם מדינה גדולה שזזה לאט. בזמן שהם מתארגנים ולומדים את השוק ואת המוצרים, לי כבר ברורה הדרך."

וזאת בדיוק התמצית. בעיניים ישראליות כבר סוכמו הפרטים המרכזים באשר לנהלי הוויזה אז מדוע להמתין עוד??? לא חבל על כל יום שעובר??? אלא שהאמריקאים בשלהם. על כל פרט בעסקה הם ירצו להיפגש ולדבר עוד ועוד. מה שאצל הישראלים זאת טרחנות או במקרה הטוב – נושא לבדיחה, אצל האמריקאים זה הכרח – חלילה מלהצהיר על תהליך כאילו הסתיים אם הוא לא סגור עד תום.

האמריקאים עובדים כמו מכונה. הם מסודרים ומאורגנים היטב ומפורטים: הוראות, פרוצדורות, לוחות זמנים, אם זה לא כתוב, זה לא קיים. בארץ מתקשים להתרגל לשיטה הזו שנתפסת ביורוקרטית. הישראלים מעדיפים "לעגל פינות", לקצר תהליכים לראות בכל הפרוצדורות הללו בזבוז זמן. האמריקאים מתעבים את הבלגן הישראלי הזה ויש להם תשוקה לחוזים כתובים וחד-משמעיים. בטרם חתימה על ההסכם יש להבהיר שוב ושוב כל סעף וסעיף, מה שמובן מאיליו לישראלי, אינו בהכרח מובן לאמריקני.

היטב הוברר שכשם שניתן לנו הפטור מוויזה כך הוא גם יכול להילקח והישראלים, לצערנו, כבר הוכיחו שלא תמיד דפוסי ההתנהגות שלהם מדויקים למקום אליו הם נוסעים. בשל כך, להלן כמה טיפים להתנהלות תקשורתית נכונה ליוצאים לארה"ב, שיעזרו להימנע מכשלים תרבותיים:

סגנון דיבור

דיבור ישיר וגלוי אופייני מאוד לתרבות הישראלית אשר מאמינה כי כנות וישירות מובילה ליחסים ארוכי טווח. לעומת זאת, סגנון הדיבור בארצות הברית הוא עקיף. האמריקנים אינם נוהגים לומר את אשר על לבם, ומחשבות ורגשות אינם באים לידי ביטוי באופן מילולי אלא יש לקרוא אותם בין השורות. במילים אחרות, בישראל לכל אחד יש דעה על כל דבר והוא מוכרח להביע אותה. בארצות הברית, לעומת זאת, לא נהוג לבטא את דעתך בצורה ישירה ובוטה.

לכן, מומלץ לישראלי להימנע משיחה עם האמריקאים על נושאים מעוררי מחלוקת. אם למשל מזהה הישראלי ביקורת מרומזת על הדיון הסוער כל כך בימים אלו בישראל באשר לאפליה ואי שוויון הולך ומעמיק, אל לא להיגרר לעימותים. בקלות הרי יכול הישראלי לציין שהאמריקאים אולי מאמינים באידיאל שבני האדם נולדו שווים, אך הם כושלים לעיתים במימושו המלא – פערים בהכנסות, בחינוך, במדיניות הרווחה, מעמד האישה, שחורים ולבנים…

דעות נחרצות וסגנון דיבור ישיר מובילים לווכחנות, ולאמריקאים קשה עם הווכחנות הזו. מי שרוצה לעבור בהצלחה את הביקור במדינה, יאלץ למתן את גישתו.

רגשות מאופקים

מי שמבקרים בארצות הברית בפעם הראשונה, מציינים עד כמה האמריקנים חברותיים, נחמדים ואדיבים, נעים להיות בסיטואציה שמחייכים אליך ושואלים לשלומך. ואכן האמריקנים ידידותיים מאוד והישראלים מפרשים זאת כתחילתה של ידידות עמוקה. אלא שבהמשך נוטים הישראלים להתאכזב כאשר עד מהרה הם מגלים שהלבביות האמריקנית היא חביבות שטחית ומנומסת. לאמריקני הממוצע יש מכרים רבים ופחות חברים, בעוד שהישראלים רואים משמעות רבה וחשיבות גדולה בפיתוח קשר חברי עמוק יותר לטווח ארוך.

על אף שבמבט ראשון האמריקאים נראים חמים, פתוחים ובלתי-פורמליים, מאחורי הקלילות הזאת מסתתרת הקפדה על כללי התנהגות נוקשים. האמריקאים מצפים מעצמם ומאחרים לשלוט ברגשותיהם, לכבד היררכיה, ובאופן כללי לנהוג בצורה מאופקת ובשליטה עצמית. זאת בניגוד מוחלט לסגנון הישראלי האופייני, הכולל נטייה לחשיפה רגשית ולהעדר פורמליות. על מנת למנוע אי-הבנות תרבותיות, על הישראלים ללמוד במהירות את הקודים החברתיים האמריקאים ולהתאים את התנהגותם אליהם.

מרחב אישי

הישראלים נוטים להיות אנשים חמים ופיזיים, שלא מהססים לגעת ולחבק. לעומת זאת, בארצות הברית קיימת רגישות גבוהה למרחב אישי, ולעיתים לישראלים קשה להקפיד על כך. בשיחה, אמריקאים שומרים על מרחק של כ-60 ס"מ ביניהם. האמריקאים מחבקים רק באירועים מיוחדים כמו ימי הולדת, וגם אז הם קצרים ולא אינטימיים, רק כמה טפיחות על הגב. חשוב לזכור שבארה"ב אפשר לתבוע משפטית על הטרדה מינית (ועל שורת עילות רבות נוספות). על כן, על הישראלים להיות מודעים לנורמות החברתיות המקומיות ולכבד את המרחב האישי של האמריקאים.

היחס לפרטיות

האמריקאים קנאיים מאד לפרטיות שלהם. אין לנהל דיונים על גובה המשכורת, מחיר שכר הדירה, בעיות בגידול הילדים, עמדה פוליטית וכד', כל אחד מתעסק בענייניו. לישראלים זה קשה – הגבולות בין תחומי החיים נזילים והם נוהגים לשאול שאלות אישיות המשקפות מבחינתם התעניינות ויחס חם.

תקשורת בין-אישית מנומסת

האמריקנים מנומסים מאד. בכל מקום יגידו לך אנשים זרים "שלום, מה שלומך? ושיהיה לך יום טוב". יש לענות לכל מי שמברך לשלום, גם אם הוא אדם זר. השרות שהם נותנים הוא מכל הלב ורוצה לעזור ויש שיאמרו צבוע. לכן כל כך חשוב לזכור שטון הדיבור הישראלי נשמע לעיתים לאמריקאים תוקפני, ואין להאשים אותם כאשר אנחנו נכנסים האחד לדברי האחר ומבקשים "תביא לי קפה" מלבלי להשתמש במילה "בבקשה"…

לסיכום

ארצות הברית היא מדינה עצומה ומגוונת, וקשה לדון במאפיינים התרבותיים שלה באופן מכליל. אכן קיימים הבדלים בין אזורים שונים ובין מדינות שונות במדינה המשתרעת על פני יבשת שלמה. עם זאת, במאמר זה ניסינו לאסוף מספר עצות והמלצות כלליות שיכולות לעזור לישראלים להבין טוב יותר את הנורמות והציפיות החברתיות המקובלות בארה"ב. התאמת ההתנהגות של הנוסעים לארה"ב לנורמות המקומיות, תסייע להימנע מאי-הבנות וליצור קשרים חיוביים.