עובד העומד בפני החלטה על יציאה לשליחות בחו"ל, מודע לבעיות ולקשיים העלולים לעמוד בדרכו ומובן שגם בפני בני משפחתו. העובד חושש, מן הסתם, מהשפעת המעבר על ילדיו, ולכן המעבר נתפס בעיניו כאירוע מלחיץ ומלווה בדאגות, במיוחד אם מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים מכל סוג שהוא.
כך למשל, עובד ישראלי התלבט מאד אם לקחת על עצמו את התפקיד המפתה שהוצע לו, זאת משום שבנו החל לקבל טיפול בזריקות של הורמון הגדילה, אשר אותו לא יכול היה לקבל במקום שאליו היה מיועד.
אחת המשמעויות של המעבר היא ניתוק הילדים משגרת החיים שלה הם מורגלים וממסגרות מוכרות כמו גנים ובתי-ספר. מחקרים מראים שכאשר לעובד ילדים לפני גיל בית-ספר, ההסתגלות למקום הזר קלה יותר, לעומת מי אשר יש לו ילדים גדולים שצריכים להתאקלם ולהיקלט בבתי-ספר חדשים, למצוא חברים חדשים ולהתאים עצמם לפעילויות חברתיות חדשות. קושי זה מתגבר בעיקר בקרב בני נוער בשלב ההתבגרות.
חוסר הוודאות לגבי יכולת ילדיהם להשתלב בבתי-ספר חדשים בארץ המארחת, גורם לחלק מן ההורים לפתח רגשות אשם כלפיהם. על-פי ממצאי מחקרים, עובדים ברילוקיישן שילדיהם התקשו להשתלב בחברה החדשה, השקיעו תשומת לב רבה למשפחה בשל קשייה והתקשו לבצע את שליחותם.
מספר מחקרים עסקו גם בנושא גודל המשפחה – האם קיים קשר בין מספר הילדים במשפחה להחלטה על קבלת תפקיד הרילוקיישן? ההנחה הייתה כי ככל שגדל מספר הילדים כן גדל מספר הגורמים הנלקחים בחשבון לפני קבלת משימת השליחות כיון שצריך לנתק כל ילד מסביבתו, אם מבית-הספר ואם מגן-הילדים, רמת ההתארגנות לנסיעה גבוהה יותר, ומובן שהקשיים גדולים יותר. מספר הילדים משפיע גם על רמת האחריות הנדרשת מההורים ועל רמת המחויבות למשפחה. אדם עם אחריות משפחתית גדולה יותר, יקדיש זמן ומאמצים רבים יותר עבור בן הזוג וילדיו והוא עלול לחוות יותר קונפליקטים הקשורים לדילמה של עבודה מול משפחה. קונפליקטים אשר יקשו על הצלחתו בתפקיד.
יש לציין שקיים גם מחקר עדכני אשר סותר דווקא ממצאים אלו ומוצא שאין קשר בין גודל המשפחה ומספר הילדים למוכנות לצאת למשימה.
גורם נוסף הוא קרובי משפחה מבוגרים הזקוקים לתמיכת העובד. הכוונה להורי המועמד לתפקיד, או להורי בן/בת זוגו או קרובי משפחה מדרגה שנייה הזקוקים לסיוע על בסיס יומיומי.
