על פי דיווחי מוצבים ברילוקיישן לבלגיה ובנסיעות עסקים למדינה, תהליך המשא ומתן עם איש העסקים הבלגי מבוסס על המרכיבים הבאים:
- אמון הדדי.
"ביזנס מתבצע בלחיצת יד. אם לוחצים ידיים – יש אמון."
"טוען ישראלי ברילוקשיין לבלגיה – הם שמרנים בתפיסה ומתבססים על אמון, בעיקר כשמדובר בעסקי היהלומים שמאפיינים את בלגיה. מדובר בתחום דיסקרטי, משפחתי, שהאמון בו הוא מעל הכול."
- שיחה ראשונית – לרובם חשוב להכיר את בן שיחם בסמול-טוק חברי לפני שיחליטו אם לעשות איתו עסקים.
"הם מגלים הומור ופתיחות."
"הם אדיבים ומנומסים, וקל מאוד ליצור איתם קשרים אישיים."
"הם נוהגים להחמיא ולפרגן."
- הבלגים אינם מדברים כמעט על נושאים אישיים, כך שאפילו שאלה בדבר תחום העיסוק נחשבת חודרנית. כמו כן, הם אינם ששים לדבר על נושאי דת או על הקולוניות האפריקניות של בלגיה בעבר. בנוסף, אין להתפאר על כישורים והצלחה כלכלית. לעומת זאת, הם אוהבים לצחוק על עצמם אך לזרים אסור לעשות זאת.
- חשוב להחליף כרטיסי ביקור. רצוי לתרגם את כרטיס הביקור כך שצד אחד ייכתב באנגלית והצד השני ייכתב בצרפתית או בהולנדית, על-פי השפה הדומיננטית באזור. יש להגיש את הכרטיס כאשר הצד הכתוב בשפת הלקוח פונה אליו.
- יש לקרוא לעמית הבלגי בשם משפחתו ולפני כן להוסיף את התואר "אדון" או "גברת", בעיקר כאשר מדובר בעמיתים מבוגרים יותר. מנהלים מהדור הצעיר בוודאי יבקשו מאיש העסקים הזר לקרוא להם בשמם הפרטי. לעיתים הבלגים מציגים עצמם בשם המשפחה ורק לאחר מכן בשם הפרטי, ולכן אם לא ברור מהו השם הפרטי, רצוי לשאול.
- הבלגים מעריכים מצגות עסקיות המשלבות גרפיקה ברמה גבוהה.
עוד מדווחים מוצבים ברילוקיישן לבלגיה:
"הם חוגגים חתימת חוזה עם המון בקבוקי שמפניה."
"הם בעלי ראש פתוח בתנאי שמציגים להם תוכנית ברורה ונתונים משכנעים."
