יש בקרב מדינות אירופה כאלו המגדירות עצמן נטולות דת רשמית, אם כי בפועל אלו הן מדינות נוצריות ובהן אזרחים המזהים עצמם על פי זרמי הנצרות השונים
כזאת היא לדוגמה הולנד שבה אין דת רשמית וכ-41% מן התושבים מצהירים כי הם חסרי שיוך דתי. עם זאת, הולנד מוכרת כמדינה פרוטסטנטית אף שבפועל הקתולים הרומים מהווים אחוז קצת יותר גבוה באוכלוסייה. בעבר ארגנו האזרחים ההולנדים את חייהם על-פי הדת (פרוטסטנטים מול קתולים-רומים) ובחרו בהתאם חנויות, שירותי בריאות, מפלגה פוליטית, ואפילו מעסיק.
בעשורים האחרונים קיימות קבוצות דת נוספות בהולנד כגון מוסלמים ואחרים.
גם באוקראינה לא קיימת דת רשמית. עם זאת מעל 27% מהאוכלוסייה מגדירים את עצמם אורתודוקסים הקשורים עם הפטריארך שבמוסקבה, ויותר מ-20% – עם הפטריארך בקייב. כ-13% מהתושבים הם קתולים.
בצרפת אין דת רשמית. יותר מ-75% מהאזרחים רואים עצמם קתולים-רומיים, אך הדת אינה משחקת תפקיד חשוב בחייהם. המהגרים המוסלמים מהווים 10%-5% מהאוכלוסייה, ויש גם פרוטסטנטים, יהודים, ורבים ללא שיוך דתי.
כ-84% מאוכלוסייתה של איסלנד משתייכים לכנסייה הלותרנית האוונגליסטית או כנסיות לותרניות אחרות. אולם איסלנד מתאפיינת בחופש דת מוחלט וניתן למצוא בה גם קהילות פרוטסטנטיות וקתוליות אחרות (כ-3.5%), בצירוף עם קהילות קטנות של הדתות הגדולות בעולם.
במהלך השנים עברה ספרד מהשפעתה השמרנית של הכנסייה הקתולית על החיים הפרטיים והציבוריים לחברה סובלנית נטולת שייכות דתית. כיום קיים בספרד חופש בחירה דתי. כ-81% מהספרדים רואים עצמם קתולים, עם שיעור נמוך יותר במדריד ובברצלונה (69%). רק אחד מתוך שלושה משלמי מסים מקצה כחצי אחוז מן המסים שהוא משלם לתמיכה בכנסייה הקתולית. כ-19% מהספרדים משתתפים בתפילות יום ראשון בכנסיות מדי שבוע, וכ-12% – פעם בחודש; כמעט 50% מצהירים כי מעולם לא השתתפו בתפילות, וכ-5% מגדירים את עצמם אתיאיסטים.
מול המדינות נטולות הדת הרשמית ישנן מדינות המגדירות עצמן כבעלות דתות רשמיות, אולם אלו מדינות שאינן רואות עצמן בהכרח בעלות אוריינטציה דתית חזקה
הדת הלותרנית היא הדת הרשמית בדנמרק (97%). כל אזרח משלם מס לכנסייה אלא אם כן הוא מעדיף שלא להיכלל בקרב הקהילה – בחירה שרק מעטים בוחרים בה. רוב האזרחים במדינה משתמשים בשירותי הכנסייה לפחות ארבע פעמים במהלך חייהם: הטבלה, טקס קבלה (מקביל לבת/בר-מצווה), נישואים (פעם אחת לפחות), ולוויה. עם זאת, פחות מ-14% מבקרים בכנסייה באופן קבוע. טקסי הקבלה הם הטקסים הדתיים הפופולריים ביותר. רבים מהם מרהיבים אף יותר מחתונות, עם רשימות מוזמנים ארוכות, סידורי שולחן, שמלות לבנות מהודרות לבנות וחליפות לבנים.
הדת השלטת בהונגריה היא הנצרות – 68% הם נוצרים קתולים, 21% הם נוצרים קלוויניסטים, ו-4% הם נוצרים לותרנים. עם זאת, רוב האוכלוסייה היא חילונית ללא אוריינטציה דתית. בהונגריה מתגוררים כ-60 אלף יהודים והקהילה היהודית הגדולה ביותר מתגוררת בבודפשט. חוק חדש שיצא בהונגריה הגדיר 14 דתות כרשמיות.
הדת בפינלנד הייתה בעיקרה רומית קתולית עד לתקופה של הרפורמה הפרוטסטנטית, ובשנת 1593 הפכה הדת הלותרנית לדת הרשמית של המדינה (85.3%). ב-1923 הובטח חופש הדת במדינה. לאזרחים ניתן החופש לאמץ את הדת המתאימה להם, כמו גם הזכות שלא להשתייך לאף אחת מהדתות. המדינה נקטה בעמדה ניטרלית כלפי הדת. בתי הספר מלמדים לימודי דת התואמים לרוב התלמידים הלומדים באותו מוסד.
התייחסותם של הפינים לכנסייה היא חיובית למדי: 64% מהם סבורים שהכנסייה חשובה אולם רובם אינם לוקחים חלק פעיל בפעילויותיה. רק מחצית מהאוכלוסייה מבקרת בכנסייה לפחות פעם בשנה. חברים פעילים בכנסייה הלותרנית מגיעים לדרשות לפחות פעם בחודש ומצביעים בבחירות הקהילתיות. מרבית הפינים מעדיפים להינשא בכנסייה, מטבילים את ילדיהם, מתוודים באוזני הכומר ובוחרים בקבורה נוצרית. על אף שמרבית האוכלוסייה משתייכת לדת הלותרנית, רוב הפינים רואים עצמם כחילונים. במהלך 30 השנים האחרונות עלה שיעור האזרחים שאינם משתייכים לזרם דתי כלשהו בכ-10%. הכנסייה האורתודוקסית הפינית חזקה ביותר במזרח פינלנד. לאחר קבלת עצמאותה, הקשרים האדמיניסטרטיביים עם הכנסייה נותקו, אך ב-1923 חודשו.
הכנסייה הפורמלית בשבדיה היא הכנסייה הלותרנית שזוכה לתמיכה ממשלתית. אך בעשורים האחרונים הקשר בין הכנסייה והמדינה הולך ונעלם מכיוון ששיעור קטן מאוד מהאזרחים מבקר בה. רוב השוודים הם אתאיסטים או נוצרים פרוטסטנטים (לותרנים) שאינם פוקדים את הכנסייה.
מדינות עם זיקה גדולה יותר לדת
הדת הרשמית באיטליה היא קתולית רומית בעיקרה, עם קהילות פרוטסטנטיות ויהודיות מפותחות, וכן קהילה מוסלמית גדלה של מהגרים. אחוז גדול מהאוכלוסייה האיטלקית אינו שומר מסורת אך לכנסייה הקתולית יש נוכחות רבת עוצמה בעיצובה של המדיניות הממשלתית, במיוחד בתחומי המוסר והאתיקה. ולכן על אף העובדה שכוחה ירד בשנים האחרונות (לדוגמה ב-1970 היא לא הצליחה למנוע לגליזציה של הפלות וגירושים), היא ממשיכה להוות כוח פוליטי ותרבותי משמעותי באיטליה.
ביוון – הנצרות היוונית האורתודוקסית היא הדת הרשמית וחברים בה 98% מהאוכלוסייה. חוקי האורתודוקסיה היוונית נלמדים בבתי הספר והמדינה תומכת בכנסייה. עם זאת, החופש הדתי נשמר. לצד הרוב הנוצרי חי במדינה גם מיעוט קטן של מוסלמים, קתולים רומים, פרוטסטנטים ויהודים.
במשך מאות שנים של כיבוש זר, הכמורה האורתודוקסית שיחקה תפקיד חשוב במהפכה לעצמאות ולשמירה על השפה היוונית, התרבות, המסורת והפילוסופיה היוונית העתיקה. לכן הקשרים בין הכנסייה האורתודוקסית היוונית והמסורת היוונית מושרשים עמוק, ומקורם עוד בהיווסדה של האימפריה הביזנטית. כיום, אירועים חשובים בחייו של הפרט כמו ההטבלה לנצרות ונישואים, נעשים בעיקר בכנסיות. כמו כן, היוונים נוהגים לציין ימים קדושים יותר מימי הולדת, מקיימים סעודות חג דתיות המלוות במוזיקה, שתייה וריקודים, ומנצלים את ההזדמנות לחיזוק הקשרים החברתיים.
פולין מתחרה באירלנד על התואר המדינה הכי קתולית בעולם. הדת השלטת במדינה היא נצרות קתולית. רק 1.5% מהאוכלוסייה הם אורתודוכסים. 10% המוגדרים אתיאיסטים הם ירושתו של השלטון הסובייטי בפולין. הדת הקתולית והכנסייה על שלוחותיה הן בעלות השפעה רבה משום שהשכילו לשמור על הרוח הלאומית ועל המסורת בימי השלטון הפרוסי והרוסי, והפולנים מרגישים מחויבים להן. בחירתו וכהונתו של האפיפיור הפולני הראשון, ג'ון פול השני (2005-1978), העצימו עד מאוד את גאוותה של המדינה.
לאירלנד היסטוריה דתית מעניינת – לפני מאות שנים נדדו הקלטים העתיקים ממרכז אירופה לאזורים שונים והתיישבו, בין היתר, באירלנד. הם היו בני הדת הדרואידית אך עם הופעתו של המיסיונר סנט פאטריק הומרה דתם לנצרות. בימי הביניים הפכה אירלנד לארץ "הקדושים והמלומדים", אשר שימרה את תקופות האימפריה היוונית והרומאית. הכנסייה האירית הקדומה הייתה ליברלית ומתקדמת, ואיפשרה גם לנשים להצטרף לשורותיה ולשמש כמשפטניות, מורות, נזירות ראשיות ואפילו בישופיות. במהלך הזמן, כאשר צורה ייחודית זו של הנצרות הובאה לידיעתו של האפיפיור ברומא, הוא שינה את פסיקתו והכנסייה הקתולית באירלנד הקשיחה את התנהלותה. במאות הבאות, נזירים, אחים ונזירות הגישו עזרה הומניטרית ודאגו לעובדי האדמה הפשוטים בתקופה של רעב ואסונות. לעתים קרובות, המשכילים היחידים בכפר היו אנשי הדת והרופאים שהפכו לדמויות בעלות סמכות. הכנסייה הרומית הקתולית הייתה הכוח התרבותי והחינוכי המרכזי, והיא דאגה לשמור על הצביון ועל הזהות הלאומיים. ב-1541 המיר, כאמור, המלך הנרי השמיני את הדת האנגלית מקתולית לפרוטסטנטית.
כיום, עם עצמאותה של אירלנד, שש מדינות איריות המצויות בצפון המדינה הן עדיין קתוליות. בתקופה המודרנית, השפעתה של הכנסייה הקתולית הלכה ופחתה במידה מסוימת, כאשר לאנשים ניתנה הזכות להטיל ספק בנושאים כגון איסורים דתיים על אמצעי מניעה, גירושים והפלות. במשאל עם שנערך ב-1972, הצביע העם האירי באופן מפתיע למחיקת סעיפים מהחוקה שהעניקו "מעמד מיוחד" לכנסייה הקתולית בהיותה שומרת האמונה הרווחת ביותר בקרב האזרחים.
ויש גם את האיסלאם
"במדינות המערב מביעים חשש שפניה של טורקיה לכיוון מזרח בדרכה להפוך למדינה אסלאמית קיצונית. גם בתוך טורקיה עצמה נשמעים קולות דומים. היריבים החילונים של ראש ממשלת טורקיה ארדואן, מאשימים אותו ואת מפלגתו בתמיכה בתוכנית סודית שמטרתה להפוך את טורקיה לחברה דתית. ליריביו של ראש הממשלה הטורקי לא חסרות דוגמאות מהשטח כדי לתקוף אותו ולחזק את טענותיהם. לדבריהם, ביטול האיסור ללבוש כיסוי ראש מוסלמי באוניברסיטאות, ניסיונו הכושל של ארדואן להוציא את הניאוף מחוץ לחוק, וניסיונותיו להציג "אזורים ללא אלכוהול" בבתי קפה באיסטנבול, חשפו את כוונותיו האמיתיות – כפיית ערכים אסלאמיים על החברה והתערבות בחיי האזרחים. ואם זה לא מספיק, הם גם טוענים שהוא צמצם את מעורבות הצבא – מגן החילוניות במדינה – בזירה הפוליטית." (ynet, 13.5.11)
"איסטנבול משקפת את הדו-ערכיות התרבותית של טורקיה ואת מורכבותה. סיור קצר באחד מרחובותיה מדגים את הניגודיות הקיימת בדור הצעיר של הטורקים והכפריים; בלבוש הנשי אשר נע בין חולצות צמודות ומכנסיים עד אמצע הירך לבין הגלימה והרעלה השחורים המכסים את הנשים מכף רגל ועד ראש. המגזר החילוני והדתי שוכנים זה לצד זה. מחד גיסא ניתן לראות גורדי שחקים ואנשי עסקים הנוסעים בקביעות ברחבי העולם ונהנים מחיי לילה תוססים, ולצדם המסגדים שמהם קוראים למאמינים להתפלל חמש פעמים ביום."
האסלאם היא הדת השלטת בקרב 98% מן האוכלוסייה, ועם זאת, מאז הקמתה של הרפובליקה הטורקית ב-1923, טורקיה היא מדינה חילונית ללא דת רשמית. 90% מאזרחיה הם מוסלמים סונים, ו-10% נוספים הם מוסלמים מזרמים נוספים, נוצרים ויהודים. הכוחות המוסלמים הדתיים הולכים ומתחזקים ודורשים לשנות את פניה של טורקיה, ואילו כוחות אחרים, כגון הצבא, נחושים להשאיר אותה כמדינה חילונית.
