תפקידי רילוקיישן מהווים מעבר חיים חד: שפה חדשה, מנהגים, התנתקות מחברים ומשפחה. ישנם כאלה אשר מגלים התלהבות מתפקיד הרילוקיישן ומונעים מתפיסתם את התפקיד כדרך להשגת קידום, שינוי אווירה, כסף, יצירת קשרים או מתחושת שליחות ואידיאולוגיה.
מאידך, מוצב שאינו בטוח כי רצונו בתפקיד ומגלה מוטיבציה חלקית לא יגלה רצון להשתלב, להתמודד עם בעיות שיצוצו וינסה להימנע מכל מעורבות יתרה. היסוסים אלה לא יתרמו להסתגלותו בארץ היעד. מוצב כזה עלול לסיים את השליחות טרם זמנה, או לחילופין לסיימה עד תום, אך תפקודו לא יהיה מקסימלי ואפקטיבי, והנזק שיביא על החברה יהיה גדול מהתועלת שעשוי היה להביא.
אחד הגורמים המשפיעים ביותר על המוטיבציה לצאת למשימה הבינלאומית קשורה בבני הזוג.
כאשר עוסקים במוצב ובקשיים שבהם הוא נתקל בזמן מילוי תפקידו במדינה זרה, נוטים לשכוח שבמרבית המקרים הוא אינו מוצב לבד. הנתונים מראים כי 75.5% מבין המוצבים נשואים. נמצא שסיבת הסירוב העיקרית של עובדים שהיו מועמדים למשימת מוצבות בחו"ל, הייתה הדאגה למשפחה ולבני הזוג, וכי 47% מהמוצבים סירבו עקב סיבה זו. כמו כן מספר המוצבים שהיו מוכנים לקבל משימת רילוקיישן בניגוד לדעת בני הזוג, או לחילופין משימת רילוקיישן שלא כללה את בני הזוג היה נמוך ביותר.
מחקר אחר מצא כי 80% מהמועסקים סירבו להיות מוצבים בגלל סיבות משפחתיות ו-15% מהמועמדים האמריקנים דחו משימות מוצבות במדינה זרה בגלל הקריירה של בן/בת הזוג שלהם. במחקר אחר נמצא נתון הקובע שבערך 57% מהמוצבים הם זוגות שבהם שני בני-הזוג עובדים.
עובדה זו מוסיפה ממד נוסף של לחץ מעצם משימת הרילוקיישן, שהרי יש צורך שבן או בת הזוג יוותרו על הקריירה הנוכחית שלהם במדינת האם, וכמו כן יש לעתים ציפייה שיחדשו את הקריירה במדינת היעד בעת המשימה עצמה.
בהקשר לכך, מעניין הוא מחקרם של Ullrich ושותפים (2015)* אשר בחן את השפעת בני הזוג על המוטיבציה של עובד לקבל על עצמו תפקיד רילוקיישן. במחקר שנערך בשמונה חברות גרמניות וכלל מדגם של 1234 מועמדים לרילוקיישן ובני זוגם, נמצאו הממצאים הבאים:
- עובדים נכונים יותר להסכים להצעות לרילוקיישן כאשר בני הזוג מגלים נכונות וגישה חיובית להצטרף אליהם לתהליך.
- עובדים נכונים יותר להסכים להצעות לרילוקיישן כאשר הם סבורים שבני זוגם יוכלו למצוא במהלך הרילוקיישן אלטרנטיבות עבודה.
- עובדים נכונים יותר להסכים להצעות לרילוקיישן כאשר הם סבורים שלבני זוגם פחות חיבור למשפחה מורחבת וקהילה במדינת האם.
שלושת המצבים הללו נמצאו משמעותיים.
הבדלי מגדר בין גברים לנשים נמצאו בהתייחס לשתי הנקודות הראשונות: נשים אשר קיבלו החלטה האם לצאת לרילוקיישן, נטו להיות מושפעות יותר מגברים מועמדים לרילוקיישן באשר לקיומן של אלטרנטיבות עבודה לבן זוגן במדינת היעד. כמו כן הנשים היו מושפעות יותר ממידת נכונותו של בן זוגן לתהליך. בהתייחס לנקודה של קשרי משפחה וקהילה במדינת-האם, הבדלי המגדר לא נמצאו מובהקים.
*Ullrich, J; Pluut, H; Buttgen M (2015). Gender differences in the family-relatedness of relocation decisions. Journal of Vocational Behavior. 90, 1-12
