רילוקיישן לבוליביה- היחס לארצות הברית-

הפגנות אנטי-אמריקניות ובמיוחד אנטי-גלובליזציה מתרחשות בבוליביה מדי פעם בפעם, מרביתן של מגדלי הקוקה, שמתנגדים למדיניות האמריקנית לחיסול הענף.

"בגלל בעיית הסמים בארצות הברית, אנחנו לא יכולים לגדל עוד קוקה. הקוקה הוא חלק מחיינו ומהתרבות שלנו הרבה לפני שארצות הברית הפכה למדינה. אנחנו רגילים ללעוס עלי קוקה בכל יום, כמו שהאמריקנים שותים קפה. אנחנו מתפרנסים מגידול הקוקה ומשתמשים בו לייצור מוצרים כמו שמפו, תה רפואי ומשחת שיניים. לא אנחנו הפכנו את הקוקה לקוקאין."

רילוקיישו לבוליביה- היחסים עם ישראל

"עד שנת 2009, קיימו ישראל ובוליביה יחסים דיפלומטיים מלאים. אולם בעקבות מבצע 'עופרת יצוקה', הודיע נשיא בוליביה אוו מוראלס, כי בעקבות הפגיעה החמורה בחיי אדם, החליטה בוליביה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. מוראלס נחשב בן בריתו של נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס, שגם הוא ניתק את יחסיה הדיפלומטיים של מדינתו עם ישראל בעקבות המבצע. ביולי 2014 הכריז מוראלס על ישראל כ'מדינת טרור' בעקבות פעילות צה"ל במבצע 'צוק איתן', ועקב כך בוטל הפטור מוויזה שהיה נהוג בין המדינות, מאז 1972." (ויקיפדיה)

"הם אוהבים ישראלים. רבים מהם הם נוצרים פרוטסטנטיים שאוהבים את ישראל ושמחים לשוחח על הברית הישנה (התנ"ך)."

"בכל זמן שהותי שם, לא נתקלתי בדעה שלילית נגדנו."

רילוקיישן לבוליביה- היחסים עם צ'ילה

תושבי בוליביה חשים עוינות מסוימת כלפי המדינות שסיפחו אליהן את אדמות המדינה במהלך המאות האחרונות: ברזיל, פרגוואי ובמיוחד צ'ילה. סיפוחה של רצועת החוף בידי צ'ילה ב-1883, חרות בזיכרון הלאומי, ותושבי בוליביה מעולם לא סלחו על כך. נשיאי המדינה נוהגים להנציח מדי שנה את "יום הים", ועד שיצליחו להשיב למדינה את חופיה האבודים, ספינות חיל הים של בוליביה הנצורה מפטרלות באזור אגם טיטיקנה.

לבוליביה יש את אחד ממאגרי הגז הטבעי הגדולים באמריקה הדרומית, וחלק מהגז מופנה לייצוא. באוקטובר 2003, הציע הנשיא דאז, גונזלו סנצ'ז דה לוזדה, שבוליביה תתחיל לייצא גז טבעי דרך צ'ילה. הצעתו עוררה גל של הפגנות המוניות שהובילו להתפטרותו.